החלטה בתיק עת"א 27256-02-12

1.         העותרים, אסירים פליליים המוחזקים בהפרדה בבתי סוהר שונים ברחבי הארץ, מבקשים להורות למשיב שלא להפלותם לרעה ביחס לאסירים בטחוניים בכל הקשור למוצרי מזון אותם הם יכולים לרכוש בקנטינה, למספר ערוצי טלויזיה בהם הם יכולים לצפות, להעדר אפשרות לקבל מכשירי ספורט מעמותות או מארגון הצלב האדום ולאיזוקם בזמן בדיקת הסורגים בתאיהם. כמו כן הם עותרים לא להפלותם לרעה ביחס לאסירים פליליים בכל הקשור לביקורים, לשיחות טלפון, לאיזוקים, להעברת חפצים בין התאים, לקבלת נעלי ריצה ממבקרים, לרכישת וקבלת מוצרי חשמל, ספרים ומוזיקה, לשלילת זכותם לשיקום, לאי שילובם בתעסוקה ואי שחרורם המוקדם, לאוורור תאי הפרדה, להגבלת משך הטיול היומי ושלילת זכותם ללמוד תורה ולהתפלל במניין.

            כמו כן מבקשים העותרים שבימ"ש זה, במותב תלתא, ידון בעתירה מאחר והיא עוסקת בשאלות עקרוניות ומהותיות הנוגעות לזכויותיהם החוקתיות, היסודיות והאנושיות של כלל האסירים הפליליים ואסירי ההפרדה.

2.         ב"כ המשיב טוענת כטענה מקדמית שאין לבימ"ש זה סמכות מקומית לדון בעניניהם של עותרים 3, 9-6 שנמצאים בזמן הגשת העתירות בבתי סוהר שאינם בגוש מרכז של שב"ס וכן היא טוענת שיש לדון בעתירתו של כל עותר בנפרד שכן הנתונים השונים של כל אחד מהעותרים בנושאים הרלוונטיים לעתירות צריכים להביא להחלטות שונות לגבי כל אחד מהעותרים.

            ב"כ המשיב מתנגדת לקיום הדיון בעתירה במותב תלתא שכן סעיף 62א(ב) לפקודת בית הסוהר [נוסח חדש] תשל"ב-1972 (להלן: " הפקודה")  קובע הסדר ייחודי וספציפי לעתירות אסירים לפיו הדיון בעתירת אסירים יתקים בפני דן יחיד.

3.         באשר לטענת חוסר הסמכות המקומית מסתמכת ב"כ המשיב על סעיף 62א(א) לפקודה שקובע כי עתירת אסיר תוגש לביהמ"ש המחוזי שבאזור שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק ועל נימוק של יעילות הדיון לפיו בכל מתקן כליאה נמצא קצין אסירים שאמון על הכנת התגובה לעתירה מתוך הכרות עם נתוניו של העותר, מאפייניו ותנאי כליאתו.

4.         באשר לטענה של הצורך בדיון נפרד בעניינו של כל עותר, גם אם ב"כ העותרים מסכימים לדון בעתירות ללא נוכחות העותרים, מסתמכת ב"כ המשיב על לשון היחיד "אסיר" שבה נוקט סעיף 62א(א) לפקודה ועל פסיקת ביהמ"ש העליון המוזכרת בסעיף 4 לתגובה.

5.         בפתח הדיון בפני טען ב"כ העותרים עו"ד פרץ כי הסעדים המבוקשים בעתירה אינם ספציפיים ואינם יכולים להשתנות מעותר לעותר. במהלך הדיון טענה ב"כ העותרים עו"ד אילוז שמדובר באסיר הפרדה שמידי תקופה מועברים מבית סוהר אחד לשני ומטעמי נוחות ויעילות מן הראוי לדון בעתירה לגבי כל העותרים בבימ"ש אחד. כמו כן, לטענתה, הדברים צריכים להיבחן קודם לכל באופן כללי ולאחר מכן ייבחן עניינו של כל עותר באופן פרטני.

6.         במהלך הדיון בעתירה חלקה ב"כ המשיב על טענת ב"כ העותרים שמדובר בעתירה עקרונית, שהעובדות בה זהות לגבי כל העותרים, וטענה כי היא כוללת סוגיות ששונות מעותר לעותר.

            לטענת ב"כ המשיב, המשיב מפעיל שיקול דעת לגבי כל עותר בהתחשב גם במקום מאסרו כאשר, למשל, תאי ההפרדה הם שונים מבית סוהר לבית סוהר.

            ב"כ המשיב הציגה בפני החלטות שיפוטיות המתייחסות לחלק מהעותרים ואשר נוגעות לעניינים נושא העתירות כמו אפליה בין אסירים פליליים לאסירים בטחוניים בקשר לרכישת עוף ודגים בקנטינה, בקשר לבקשת עותר 4, אסיר הפרדה, לצאת לבית כנסת ולקבל חבל קפיצה לתא ומשכך יש לדון בעניינו של כל עותר בנפרד.

7.         לאחר שעיינתי בעתירות ובטענות ב"כ הצדדים בכל הקשור לסמכות המקומית של בימ"ש זה אני מקבל טענת ב"כ המשיב לפיה אין לבימ"ש זה סמכות לדון בעתירות ככל שהן נוגעות לעותרים 3, ו- 9-6 שכן הם מוחזקים בזמן הגשת העתירות בבתי סוהר שאינם בגוש מרכז של שב"ס.

            גם אם עניינם של עותרים אלה זהה לעניינם של העותרים האחרים שנמצאים בבתי סוהר בגוש מרכז של שב"ס, ואף מבלי להתייחס לנימוק הקשור ביעילות הדיון, לשונו של סעיף 62א(ב) לפקודה ברורה וחד משמעית והוא שולל את הסמכות המקומית מבימ"ש זה לגבי עותרים 3, ו- 6-9.

            על חשיבות ההקפדה על הסמכות המקומית בזמן הגשת העתירה עמד כב' הושפט רובינשטיין ברע"ב 5916/11 בני סלע נ' שב"ס, כאשר קבע שהסמכות המקומית מוקנית לביהמ"ש המחוזי שבתחום שיפוטו נמצא העותר בזמן הגשת העתירה ולא ניתן להעביר את הדיון בעתירה לביהמ"ש שבתחום שיפוטו נמצא העותר בזמן שנועד לדיון בה, אלא בהסכמתו של העותר.

8.         אני מקבל טענת ב"כ המשיב לפיה קיים שוני בנתונים האישיים של כל עותר בנושאים הרלוונטיים לעתירות, שיש בהם כדי להשליך על ההחלטה לגבי כל אחד מהעותרים 1, 2, 4 ו- 5.

            אינני מתעלם מהפסיקה שצוטטה בסעיף 4 לתגובת ב"כ המשיב אך נראה לי כי דיון משותף בעתירותיהם של עותרים 1, 2, 4 ו- 5 שנמצאים באגפי הפרדה בבתי סוהר בגוש מרכז (שלושה מהם בכלא השרון) לא יסרבל את הדיון ולא יקשה על המשיב, כמו גם על ביהמ"ש,להתייחס בצורה יסודית וסדורה לעניינו של כל עותר בהתחשב בנתוניו השונים. משכך לא קיימים הגורמים שגרמו לביהמ"ש העליון לדחות עתירות בשל ריבוי העותרים בפסיקה המובאת בסעיף 4 לתגובת המשיב, אלא דווקא דיון בעתירתו של כל אחד מהעותרים בנפרד תגרום לסרבול הדיונים ולהארכתם שלא לצורך.

            אין בשימוש בלשון יחיד בסעיף 62א(א) לפקודה כדי למנוע הגשת עתירה ע"י מספר עותרים שכן כפי שנקבע ע"י כב' השופט רובינשטיין בסעיף ו' להחלטתו ברע"ב 5898/10 מג'אדבה נ' שב"ס, ניתן ביום 23.11.10, שימוש בלשון יחיד בחוק לא שולל פרשנות המייחסת את האמור גם לרבים אם הייחוס לרבים יתיישב עם החוק ומטרתו.

9.         סיכום

(א)       לאור כל האמור לעיל אני מוחק את העתירות של עותרים 3, 9-6.